התנגשות בין הסכם ממון לצוואה – מה לעשות?

הסכם ממון וצוואה הינם שני מסמכים משפטיים חשובים ביותר שעוסקים ברכושו של האדם.

צוואה הינה מסמך שקובע מי יהיו יורשיו של אדם שנפטר וכיצד יחולק עזבונו ביניהם, ואשר כפוף להוראות חוק הירושה, תשכ”ה-1965. 

הסכם ממון הינו מסמך שקובע את אופן חלוקת הממון והרכוש של שני בני זוג בעת פקיעת הקשר הזוגי עקב פרידה/ גירושין ביניהם אך גם עקב פטירתו של אחד מבני הזוג, וזאת בכפוף להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973. 

לפיכך, הסכם ממון יכול לכלול גם סעיפים שחלים בעת פטירתו של אחד מבני הזוג. לדוגמא, סעיף שקובע שכאשר אחד מבני הזוג נפטר, בן הזוג שנותר בחיים יירש את זכויותיו בדירת המגורים המשותפת לשניהם. סעיפים אלו מכונים “סעיפים מעין צוואתיים”, מאחר שגם הם עוסקים למעשה באופן הורשת עיזבונו של בן הזוג, בדומה לצוואה. 

מתי יכולה להתעורר התנגשות בין הסכם ממון לצוואה?

מאחר שהסכם הממון יכול לכלול גם סעיפים מעין צוואתיים, יכולה להתעורר התנגשות בין הוראות הסכם הממון שבין בני הזוג להוראות סותרות שנמצאות בצוואה של כל אחד מבני הזוג, במידה שנערכה כזו. 

לדוגמא, נניח שבעוד שבהסכם הממון נקבע שזכויות בן הזוג שנפטר בדירה המשותפת יועברו לבן הזוג שנשאר בחיים, אזי בצוואה נקבע שהם יועברו לילדיו ולא לבן הזוג שנשאר בחיים.  במקרה כזה מתעוררת השאלה מי מהם גובר: הסכם הממון או הצוואה? 

שאלה דומה יכולה להתעורר גם בהעדר צוואה, וזאת במקרה של התנגשות בין הוראות הסכם הממון להוראות כללי הירושה לפי הדין שקבועים בחוק הירושה. לדוגמא, נניח שבהסכם הממון נקבע שעזבונו של כל אחד מבני הזוג שילך לעולמו יועבר במלואו לבן הזוג שיישאר בחיים, וזאת בניגוד לכללי הירושה לפי הדין שמחלקים את זכויותיו שווה בשווה בין בן הזוג שנותר בחיים לבין ילדיו. 

מה קובע החוק?

לכאורה, לפי החוק היבש, להוראות מעין צוואתיות של הסכם הממון אין כל תוקף, ועל כן הוראות הצוואה (או כללי הירושה לפי הדין, בהעדר צוואה) הם אלו שאמורים לגבור ולחול ובפועל, וזאת לאור סעיף 8 לחוק הירושה, שקובע כך: 

“8. עסקאות בירושה עתידית. 

1. הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.
2. מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.”

מסעיף זה עולה לכאורה שניתן לקבוע הוראות לגבי עזבונו של אדם רק במסגרת צוואה, ואילו להוראותיו של הסכם שעוסקות אף הן באופן הורשת עזבונו, אין כל תוקף והן בטלות.

מכאן גם נובע, לכאורה, שלהוראות הסכם הממון שעוסקות בעיזבון של כל אחד מבני הזוג אין כל תוקף כשלעצמן, וכאשר יש התנגשות בין הוראות הסכם הממון לבין הוראות הצוואה או כללי הירושה לפי הדין (בהעדר צוואה), אזי הוראות הצוואה או כללי הירושה שלפי הדין ממילא יגברו על הוראות הסכם הממון. 

מה קובעת הפסיקה?

ככלל, בית המשפט העליון קבע שיש לפרש את סעיף 8 לחוק הירושה “על דרך הצמצום המירבי והקפדנות החמורה”, מאחר שהוא מגביל את חופש החוזים. כך, לדוגמא, נקבע בע”א 155/73 שרון נ’ ליבוב, ע”א 682/74 יקותיאל נ’ ברגמן, ד”נ 39/80 ברדיגו נ’ ד.ג.ב. טכסטיל בע”מ. 

עם זאת, הפסיקה של בתי המשפט למשפחה בארץ בנושא ההתנגשות שבין הוראות הסכם ממון לצוואה, איננה אחידה. 

ישנה פסיקה שקובעת שהוראות הסכם הממון גוברות על הוראות הצוואה, וזאת למרות האמור בסעיף 8 לחוק הירושה, וישנה פסיקה שקובעת ההיפך. 

הקביעה לפיה שהוראות הסכם הממון גוברות על הוראות הצוואה, נקבעה למשל בתמ”ש 32240/96 פני פרידל נ’ עו”ד אמנון בן דרור. פסק דין זה קבע שחוק יחסי ממון גובר על חוק הירושהה לאור פרשנות פנימית של חוק הירושה וכן לאור כללי הפרשנות החיצוניים שקובעים שחוק ספציפי גובר על חוק כללי, וחוק מאוחר גובר על חוק שמוקדם לו. 

גם בתיק עז’ 289/97 ארנולד נ’ אחירם נקבע שהוראות הסכם הממון גוברות על הוראות הצוואה. תיק זה עסק בהסכם ממון שבו נקבע שהבעל ישלם לאשה מזונות בכל ימי חייה, אולם הבעל ערך לאחר מכן צוואה שבה הוא קבע  שתשלומי המזונות ישולמו לאשה רק במידה שהיא תעמוד במספר תנאים שלא הוזכרו בהסכם הממון. בית המשפט קבע שהוראות הסכם הממון גוברות על הוראות הצוואה וזאת מטעמי מדיניות השיפוטית, שמעוניינת  לעודד בני זוג, ובמיוחד בני זוג שנמצאים בעיתות משבר ולקראת גירושין, להגיע להסדרי ממון כוללים שיפתרו במכלול אחד את כל ענייני הרכוש שביניהם, ובמידת הצורך גם יתייחסו למצבים שלאחר פטירת אחד מבני הזוג. הרציונל העומד מאחורי הפרשנות המצמצמת את תחולת סעיף 8(א) לחוק הירושה ביחס להסכם רגיל המתייחס לנכס של עיזבון, תקף על אחת כמה וכמה לגבי הסכם ממון בין בני זוג הנוגע למאטרייה מיוחדת שלגביה יש עניין מיוחד שבמדיניות להקל ולקדם פתרון בעיות כאובות בדיני משפחה שלעיתים נוקפות שנים רבות עד לפתרונן.

בתיק ע”מ (חי) 306/06 פלונית נ’ אלמונית, נדון הסכם ממון שנערך בין זוג ידועים בציבור, ואשר קבע שכל אחד מהם יסדיר את ענייני הירושה שלו בצוואה, וכל צד ירש את משנהו רק במידה שהוא הוזכר בצוואה, ולא לפי הדין.

הידוע בציבור לא ערך צוואה, ועל כן בת זוגו  ביקשה לרשת אותו לפי סעיף 55 לחוק הירושה שמקנה לידועה בציבור את הזכות לרשת את בן זוגה כאילו הייתה אשתו.  בית המשפט לערעור קבע שהוראת הסכם הממון הנ”ל מהווה הוראה מעין צוואתית ששוללת את זכותה של הידועה בציבור לרשת את בן זוגה. 

לעומת זאת, קיימת גם פסיקה שקובעת שלא ניתן לתת תוקף לסעיפים מעין צוואתיים בהסכם הממון. כך, לדוגמא, נקבע בתיק תמ”ש 41530/07 פלונית נ’ פלוני, שעסק בהסכם ממון שכלל סעיפים שדנים בהעברת נכסי העזבון של כל אחד מבני הזוג במקרה של פטירת כל אחד מהם. בית המשפט קבע שלא ניתן לאשר סעיפים אלו והם בטלים, מאחר שהם מנוגדים לסעיף 8 לחוק הירושה. 

לסיכום: מאחר שהפסיקה בנושא התנגשות בין הוראות הסכם יחסי ממון לצוואה איננה אחידה וחד משמעית, מוטב להימנע מלכתחילה מעריכת מסמכים שסותרים זה את זה, ולקבוע הוראות אחידות בשניהם, תוך התייעצות עם עו”ד שבקיא בדיני משפחה וירושה.